הצעדים של היטלר ודרכי פעולתו

חקיקת חוקים וצווים:

צו להגנת העם הגרמני

חוק ההסמכה

צו שבו הוא אוסר את קיומן של אסיפות פוליטיות

צו נגד מעשי אלימות קומוניסטים

חוק הקובע שהמפלגה הנאצית היא המפלגה החוקית היחידה בגרמניה

מתמנה להיות הפיהרר של גרמניה מאחר את משרת הנשיא והקנצלר

ביטול האיגודים המקצועיים

המצב הכלכלי היה קשה ולכן היטלר אסר על קיום שביתות וקבע שסכסוכי העבודה יפתרו בבתי דין מיוחדים.

פגיעה ביהודים - המדיניות הנאצית שכוונה כלפי היהודים נועדה ל:

להשפיל, לבודד ולהרחיק את היהודים מהאוכלוסייה הגרמנית ומהחיים הציבוריים

לעודד הגירת יהודים מגרמניה ולטהר את גרמניה מיהודים - יודנריין

לחזר את התמיכה הציבורית בשלטון הנאצי.

הפגיעה ביהודים באה לידי ביטוי בדרכים שונות

החוק להשבת הפקידות המקצועית על כנה: היטלר פיטר את היהודים שעובדים במשרות הממשלתיות.

חוקי נירנברג (חוקים גזעניים אנטישמים) שקבעו שדגל גרמניה יהיה דגל הצלב, בניהם נכלל חוק אזרחות הרייך ששלל מהיהודים את האזרחות הגרמנית. בנוסף, נכלל חוק הגנת הדם הגרמני שקובע שליהודים אסור להתחתן עם הגזע הארי. על היהודים נאסר להניף את דגל גרמניה.

יצאו בתעמולה - הסתה נגד היהודים. היטלר הכריז על "יום החרם הכלכלי" שבו נאסר לקנות סחורה או לקבל שירותים של יהודים. חנויות ובתי העסק סומנו.

הגרמנים אסרו שחיטה כשרה בגרמניה.

פיטרו את היהודים והקומוניסטים ממערכת החינוך.

שרפו ספרים וכתבים ספרותיים של יהודים והטילו צנזורה על סרטים בהם השתתפו שחקנים יהודים.

הפיקו סרטים שעוררו את השנאה היהודית דוגמת היהודי הנצחי בו היהודים מתוארים כעכברים - חולדות, המתפשטים בכל מקום ומפיצים מחלות.

נאציפיקציה - התהליך בו הופכים את גרמניה לנאצית, במסגרתה פיטרו את היהודים מפקידות ממשלתית

יום החרם הכלכלי

אריזציה כלכלית - העברת רכוש יהודי לידיים האריות. איסור החזקת רכוש ליהודים, כל רכושם עובר לידיים האריות. פגיעה בזכות לקניין.

הדרה חברתית - הורחקו יהודים מבתי הספר, מקומות עבודה, אזורי מגורים , מקומות בילוי (פארקים, כני שעשועים..)

טרור שלטוני

המפלגה הנאצית משתמשת בטרור כדי לבסס את שלטונם באמצעות מעצרים, חקירות עינויים ורצח, הקמת מחנות ריכוז שבהם כלאו אסירים פוליטיים שהתנגדו למדיניות של היטלר. התנאים במחנות אלו היו קשים מאוד. למחנות נכנסו גם גורמים א-סוציאליים (הומואים, קבצנים, עבריינים) ב1938 נכ לאו במחנות גם יהודים אחרי ליל הבדולח.

הקימו שלושה גופי ביטחון שהפעילו את הטרור:

SA - פקודות הסער של היטלר, הורכבו מאלפי בריונים מובטלים שהטילו טרור - נקראו בעלי החולצות החומות

SS - שומרי הראש של היטלר, נקראו החולצות השחורות.

הגסטפו - משטרה חשאית של היטלר שריגלה אחרי המתנגדים לשלטון.

ליל הסכינים הארוכות - חיסול המתנגדים במפלגה הנאצית 1934

היטלר חשד במפקד ארגון האס אה - רהם ארנסט שהוא רוצה לתפוס את מקומו ולכן עצר אותו יחד עם עוד 1000 קצינים מהארגון והוציא אותם להורג צעד זה הסיר מדרכו של היטלר יריב פנימי וחיזק את מעמדו בקרב ראשי ה צבא והתעשייה.

שנת מפנה: 1938

ב1938 חלה החמרה, הדרדרות ביחס כלפי היהודים, הייתה פגיעה פיזית, המונית ומאורגנת ביהודים. היה גירוש המוני מגרמניה, מעצרים במחנות הריכוז, החמרה בחקיקה כלפי יהודים והאוכלוסייה המקומית שיתפה פעולה עם השלטון הנאצי נגד היהודים.

ההחמרה באה לידי ביטוי בתחומים שונים:

דרכונים יהודיים סומנו באות J - (jude)

אסרו על יהודים לשאת שמות גרמניים, הם נדרשו להוסיף לשמם שמות יהודיים (ישראל ושרה).

נכפתה אריזציה כלכלית על רכוש ועסקים יהודיים

נאסר על היהודים להימצא במקומות ציבוריים (גנים, תיאטראות)

גורשו אלפי יהודים לפולין (גירוש זבונשיין) אך פולין סירבה להכיל אותם והם נותרו בגבולות בתנאי מחייה קשים.

באוסטריה, שסופחה לגרמניה, סבלו היהודים מיחס אלים ומשפיל, נאסרה פעילות יהודית, יהודים פוטרו מעבו דותיהם, ניסו לכפות הגירה של יהודים מאוסטריה.

אחד האירועים הבולטים שביטאו את ההחרפה ביהודים היה פוגרום "ליל הבדולח".

ליל הבדולח:

ליל הבדולח התרחש בגרמניה בשנת 1938

הרקע לפוגרום ליל הבדולח:

צעיר יהודי בן 17 בשם הרשל גרינשפן התנקש בחייו של נציג דיפלומטי צרפתי כמחאה על התעללות הנאצים בהוריו וכנקמה על הפגיעה המתמשכת של הנאצים ביהודי גרמניה (גירוש זבונשיי ן). הנאצים נתנו פרסום רב למעשה זה ותרצו בעזרתו את פוגרום "ליל הבדולח" ביהודי גרמניה.

מהלך הפוגרום:

במהלך הפוגרום הוכו יהודים רבים ברחובות ובבתיהם הפרטיים. עסקים, בתים יהודיים ואף בתי כנסת ותשמישי קדושה נשדדו, נשרפו ונהרסו. כך גם היה גורלם של משרדי הנציגות הארצית של היהודים בגרמניה. בסביבות ה- 100 יהודים הושמדו באותו הערב וכ- 3000 הושמדו במחנות הריכוז.

תגובת השלטון הנאצי:

השלטון הציג את "ליל הבדולח" כאירוע ספונטני שבוצע ללא הכוונה שלטונית והתעמולה טענה כי הפוגרום היה תוצר של "כעסו המוצדק" של העם הגרמני.

תוצאות הפוגרום:

לאחר הפוגרום היהודים הואשמו באירועיו ונדרשו לנקות את שברי הזכוכיות, שרידי ההרס והלכלוך. נאסר על היהודים לגבות את דמי הביטוח שנדרשו להם בעבור הנזק שנגרם ברכושם והוטל עליהם קנס קבוצתי על סך מיליארד מרק כפיצוי על מעשה ההתנקשות.